<h1>אגרת הרמ"ה לחכמי לוניל</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ולענין מגדף קאמר (רמב"ם ה' ע"ז פ"ב ה"ז) אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אלף דלת נון יוד ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקים. והא ודאי טעותא הוא. אשתמטיה מתני' דתנן בפ' שבועות העדות (שבועות ל"ה ע"א) באלף דלית ביוד הא וכו' הרי אלו חייבים ותאני עלה המקלל בכלן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין. וכי תימא התם כגון דאמר אלף דלית ולא אמר נון יוד, (ו)לא סלקא דעתא דהיכא אשכחן דליהוו אלף דלית לחודייהו שם או כנוי דליחייב עלייהו. ובהדיא גרסינן בהאי פרקא (שם ל"ה ע"ב) ת"ר כתב אלף למד מא-להים יוד (דלת) [הא] מי"י הרי זה אינו נמחק, שין דלת משדי צדי בית מצבאות הרי זה נמחק. מאי שנא אלף למד משין דלת לאו משום דאלף למד אשכחן דהוי שם באנפי נפשיה ואילו שין דלת לא אשכחן דהוי שם באנפיה נפשיה, אלף דלת נמי הא לא אשכחן דהוי שם באפי נפשיה. ולא מצינן למימר דההיא מתניתא רבנן היא ולא רבי מאיר דקתני בסופא דמתניתין המקלל עצמו וחברו בכולן עובר בלא תעשה, ואי אמרת דבאלף דלת לחודייהו קאי אמאי עובר בלא תעשה לרבנן הא אוקימתה להא ברייתא דמשמע דאלף דלית לחודייהו נמחק אליבא דרבנן. אלא ודאי שמעת מינה כדברירנא. וסוגין בכוליה תלמודא היכא דבעינן למימר אלף דלית נון יוד לא מייתינן מיניה אלא אלף דלית בלחוד משום דטריחא ליה לאיתויי כוליה. כי ההיא דאמרינן בסוף גמרא דאלו עוברין בפסח (נ' ע"א) נכתב אני ביוד הא ונקרא אני באלף דלת. ולא קא אמרינן ביוד הא ואו הא ולא באלף דלית נון יוד (הא) [אלא נקרא] אני באלף דלית. ודקאמר נמי ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקים, שגגה היא. דהא מתניתין דהכא בשם שמברך בו קאי מדקתני המקלל בכלם ולא קתני המקלל את כלם. ותו דכי היכי דבעינן גבי שם המתברך שם המיוחד הכי נמי בעינן גבי שם שמברך בו שם המיוחד. מדקתני בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ו ע"א) יכה יוסי את יוסי, ומדיוסי בתרא דוקא יוסי קמא נמי דוקא כדאמרינן בגמרא דהתם (ס' ע"א) אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות ומתמהינן פשיטא יכה יוסי את יוסי תנן, דשמעת מינה דהני יוסי דקתני במתניתין דוקא קתני. וכי תימא מכדי כי נפקא לן (שם נ"ו ע"א) עד שיברך בשם משם דכתיב בסופיה דקרא נפקא לן דכתיב בנקבו שם והתם שם סתמא כתיב, לא סלקא דעתך דמכדי מנא ליה לר' מנחם בר' יוסי דהמקלל אביו ואמו בכנוי פטור לאו מהאי קרא ושמעת מינה דהאי שם דכתיב בסופיה דקרא שם המיוחד הוא. תדע דהא תנן התם בשבועות (ל"ה ע"א) המקלל אביו ואמו חייב בכלם דברי ר"מ וחכמים פוטרים ואמרינן בגמרא (ל"ו ע"א) מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי הוא דיליף לה מבנקבו שם אלמא [בשם] המיוחד קאי.
